• hadarikz

לרקוד עם החיים.

עודכן ב: 5 יונ 2019



כשהייתי ילדה רציתי תמיד להיות בחוג לריקוד. לא היה חשוב לי איזה חוג זה יהיה בלט, ג'אז, מודרני, העיקר לרקוד. בפועל זה לא יצא מכל מיני סיבות ומניעים. ואני? אני נשארתי עם הרצון ואותה ה- passion (תשוקה) יום אחד אלמד לרקוד בחוג לריקוד. עם הזמן גיליתי שזה כבר לא יקרה והתחלתי לרקוד. לא בחוג, אלא בבית מול המראה עם עצמי, מול משפחה, מול חברים. רקדתי. עבורי זה היה מעבר לריקוד, משהו עמוק, פנימי, כנה מעין חיבור שכזה עם עצמי. מצאתי את עצמי רוקדת במסיבות,חתונות, עם חברות, בברים, ובקיצור כמו רובנו, שמוצאים את עצמם מפזזים לצלילים ורוקדים, שרים, שמחים ונהנים. כשפגשתי את דודי, זה שלצידי ואיתי עמוק בליבי סיפרתי לו - אני אוהבת לרקוד. הוא גילה לי - שהוא אוהב, קצת פחות. לי היה ברור כשמש שבחתונה שלנו נרקוד יחד איזה ריקוד אהבה מרתק וסוחף.. הוא לא היה סגור על זה בכלל.. אך עם המון נחישות, אהבה, ואמונה בדרך, תמיכה וחיזוק הצלחנו ורקדנו ריקוד משותף. זה מבחינתי היה סימן כמו סוג של הגשמת חלום. לרקוד בחתונה מול כל אלו שבאו לשמח ולשמוח יחד איתנו וואוו וכייף אחד גדול. ואז הפכתי להיות אמא. לא רקדתי. הייתי בהריון, ואז ילדתי ושוב הייתי בהריון וילדתי ועדיין לא רקדתי. רקדתי בעיקר באירועים , אחת ל... שהיו. אני זוכרת את עצמי מחפשת מקומות לרקוד בהם, חוג כזה שאוכל לרקוד בו, להינות, שמתאים לגילי. ולא מצאתי. ומאז זה פשוט נדחק. נשכח. ויחד איתה ההנאה, והתשוקה - זו שמעוררת את החיים. נעלמה. עד שבסוכות האחרון.. ככה בדיוק גיליתי שוב את הריקוד . מבלי הצורך ללמוד ולהיות רקדנית אלא פשוט לרקוד, להינות ולהתחבר לגוף שלי, זה ששכחתי וקצת זנחתי אותו אחריי שתיי לידות. זה פשוט קרה אותו ניצוץ, אותה אהבה, אותו חיבור, אותה תשוקה, החזירה אותי אחורה להגשמת חלום הילדות שלי. לרקוד להינות ולהיות הכי קרובה אל עצמי. לעוף, לשמוח לחיות. גיליתי ש.. לא משנה כמה אני עייפה, מותשת או אין לי כוחות זה ניצוץ החיים שלי, זה מה שמניע אותי, מכניס אותי לאהבה גדולה (לעצמי ולגופי) למדתי והבנתי שלא משנה מה, לעולם לא אוותר על הריקוד הוא חלק ממני וחלק חי נושם ובוער בתוכי. מה שעוד גיליתי על עצמי דרך הריקוד זה שאני יצירתית, שאני אדם שפחות אוהב חוקים וכללים- הם מגבילים אותי, עוצרים את מי שאני באמת על אף שהם שומרים עליי, על הסדר והגבולות שאותם אני מאוד אוהבת. יחד עם זאת המקום הכי טוב עבורי הוא ליצור, להפוך יש מאין. משהו חדש, אותנטי, ייחודי ומיוחד. מה שהבנתי זה שלא משנה מה זה הדבר הזה שממלא או משמח אותנו, לעולם לא לוותר או לשכוח ממנו. להמשיך ולמצוא את הדרך הזו שמכניסה ומפיחה חיים וגורמת לך לשמוח, להינות, ולהיות משוחררים עם עצמנו ועם הסביבה. ובעיקר לרקוד עם החיים, כי באנו לכאן להינות! ותעשו טובה לעצמכם אל תוותרו עליכם. אף פעם. הדר כץ.

#ריקוד #יציאהמאיזורהנוחות #אהבהעצמית

0 צפיות