• hadarikz

40 ימים למסע

40 ימים מתוך המסע האישי שלי

מסע שהחלטה רגעית הביאה איתה

כל כך הרבה אור ושינויים חיוביים שלא יכולתי

לדמיין אפילו שזה מה שזה הולך לקרות בחיי.


"דרך האמן " של ג'וליה קמרון

ספר שהרגשתי שאני חייבת לקרוא

ואיך שהוא היה בידיים שלי הרגשתי

שאני חייבת להתחיל

משהו פנימי בער בי להתחיל

ולקרוא אותו בלי להיעצר.


עד אותו רגע הרגשתי שהחיים שלי תקועים

אני לא בטוחה מה הכיוון שלי

לא יודעת מה לעשות מבחינת קריירה

הבית שאני רוצה לעבור אליו נראה

כמו חלום רחוק ובלתי מושג או אפשרי

הכל מאוד מעורפל ומבולבל

והמון סימני שאלה לגביי ההמשך.


את ה - 7 שנים האחרונות הקדשתי לתפקיד

עיקרי אחד – להיות אמא.


זה לא שעכשיו אני לא אמא,

אבל כל ההתמסרות הזו שלי להיות

אמא גבה ממני בסופו של דבר

מחיר .

















הצלחתי להתרחק מעצמי.


לא באשמת אף אחד.

אלא מכורח המציאות

ומכורח סדרי העדיפויות שלי

בחרתי להתמסר

אני טוטאלית

בחרתי להיות האמא

שאני רוצה להיות

רק שבדרך שכחתי.. מישהי..

אחת.

שקוראים לה אני.

אחריי 40 ימים

אני לומדת למעשה להכיר את עצמי מחדש

מתלהבת, סקרנית, פתוחה,

מקבלת, סבלנית, והרבה יותר

ממוקדת

אני יודעת כבר שהמתנה שקיבלתי

וקיבלתי מתנה גדולה

זו הכתיבה.


מברכת על זה כל כך

כל כך הרבה פעמים במשברים,

בטיולים, במקומות נמוכים

היא היתה כנר לרגלי והצלחתי להתגבר

על כל כך הרבה מכשולים


כי באמת, יש לי אותי

זו לא קלישאה.


אני כותבת בכל בוקר

3 דפים מלאים בגודל A4 לרוחב


מגלה את עצמי מחדש

מרגישה ילדה סקרנית


מבינה שהכתיבה כבר חלק ממי שאני

וכמה קל לי לשתף ולספר על

עולמי.

איך לאט לאט אני נפתחת

ולא חוששת ואיך במקביל קורה

תהליך נפלא של השלת דברים

שלא משרתים אותי.

ממש כמו שהעץ משיל את עליו בסתיו

ומתחדש שוב באביב.


כך אני משילה תפקידים,

התנהגויות, התבוננויות חדשות

שמקרבות אותי להיות – אני.


האדם שרציתי להיות כש..

יהיו לי ילדים

כש..

תהיה לי קריירה מצליחה

כש..

תהיה לי זוגיות

כש..

יהיה לי בית

כש...

רק שזה כבר לא כש.

אלא זו האמת

מרגישה איך משהו נפתח

ומשתחרר בתוכי

איך האימהות שלי הופכת ונהיית

קרובה יותר לאמא שרציתי להיות

הגישה שבה אני מאמינה

ילדים הם אנשים כמוני וכמו כל

אחד ומגיע להם יחס שווה

אני לא מעליהם אלא איתם

מכוונת ומדריכה אותם

לא מחליטה עליהם ..

הגישה שלי נתפסת פעמים רבות

כמשהו דמיוני על גבול הבלתי אפשרי

איך אפשר לשחרר ילדים כשעדיין

צריכים השגחה

או איך אפשר לתת להם אחריות

כשעדיין הם לא מספיק בוגרים להתמודד

עם דברים .. ובכל זאת


הגישה שלי

הגישה שלי מדברת חופש.

חופש פעולה, חופש בחירה,

חופש ביטוי .

לתת להם להיות הם.

בלי לומר מה אסור ומותר

מה הם אמורים להיות ומה לא

להיות משוחררים, חופשיים להיות הניצוץ האלוהי

אני יודעת שזה לא קל לעשות את

זה.

מאמינה מאוד שאני בדרך




8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול